פיצול אישיות החברה

מאת יעל ארידור בר אילן

עורכת דין ד"ר ארידור בר אילן היא בעלת משרד לליטיגציה תאגידית ומסחרית ומרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים על שם בוכמן באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה.

לאחרונה פסק בית המשפט העליון באופן תקדימי כיצד יש לנהל תביעה נגזרת. משני צדי המתרס עמדה חברה אחת – אפריקה ישראל להשקעות בע"מ – כמבקשת וכמשיבה. פיצול האישיות נבע מהנושא הייחודי שהובא לפתחו של בית המשפט: מעמדה של החברה בתביעה נגזרת שהוגשה בשמה נגד בעל השליטה בה.

בית המשפט מאשר הגשת תביעה נגזרת על ידי בעל מניות בשם החברה אם מצא שהגשת התביעה היא לטובת החברה וקיימות ראיות לכאורה לבססה, אך החברה אינה מגישה אותה. בעת בירור הבקשה לאישור התביעה הנגזרת נמצאים בעל המניות והחברה משני צדי המתרס, אולם, לאחר שבית המשפט מתיר את הגשת התביעה, נכנס התובע הנגזר בנעלי החברה ומנהל את ההליך בשמה.

שלב ניהול התביעה הנגזרת לאחר אישורה מקפל בתוכו מתח מובנה בין החברה לבין התובע הנגזר. מצד אחד, העומדים בראש החברה אינם חפצים בהליך. מצד שני, הצלחת ההליך עשויה להיות תלויה בשיתוף הפעולה שלהם. מי יחליט כיצד ינוהל ההליך? האם רשאית החברה להביע עמדה עצמאית? אם כן, מי ישמיע את עמדתה?

במקרה של אפריקה ישראל הקים דירקטוריון החברה ועדה מיוחדת כדי שתייעץ להנהלה בהליך ותייצג את החברה. אולם, התובע הנגזר סירב לשתף פעולה עם הוועדה ופעל ישירות מול המנהל הכללי של החברה, ומשלא נענו דרישותיו ביקש מבית המשפט לחייב את המנהל הכללי לשתף עמו פעולה.

בית המשפט העליון קבע כי אישור התביעה כתביעה נגזרת אינו מעניק לתובע הנגזר סמכות לעשות בחברה כבתוך שלו, אך מעניק לו עצמאות בניהול ההליך. כך יצר בית המשפט לחברה אישיות משפטית מפוצלת: האחת מיוצגת על ידי התובע הנגזר ועניינה בקידום התביעה הנגזרת והשנייה מיוצגת על ידי האורגנים המוסמכים בחברה ועניינה בקידום פעילותה השוטפת של החברה. בית המשפט הוסיף, כי בעוד החברה אינה רשאית בשלב זה לטעון נגד עצם קיום ההליך, היא רשאית לטעון נגד האופן שבו ההליך מתנהל. כדי לעשות כן עליה להראות, כי מהלך שנקט התובע הנגזר יגרום לה בסבירות גבוהה וממשית נזק חמור ובלתי הפיך.

יצירת אבחנה בין החברה לבין התובע הנגזר חיונית לשמירה על טובת החברה. למשל, לעתים תעדיף החברה לא להעיד עד מסוים או לא לגלות מסמכים בשל שיקולים עסקיים. את התובע הנגזר שיקולים כאלה אינם מעסיקים.

יחד עם זאת, פיצול האישיות מעורר שאלות. כיצד, למשל, ייקבע אילו מסמכים זכאי התובע הנגזר לקבל מהחברה לניהול התביעה הנגזרת ואילו מסמכים אינם דרושים לכך? האם יותר לנתבעים להיחשף למחלוקת בעניין זה בין החברה לבין התובע הנגזר? יתרה מזו, האבחנה בין אופן ניהול ההליך לבין עצם קיומו אינה פשוטה. לעתים אופן ניהול ההליך משליך במישרין על סיכויי הצלחתו, ולכן גם על עצם קיומו. לבסוף, פיצול האישיות המשפטית של החברה משליך על ההתנהגות המצופה ממנהליה בעת שהתביעה הנגזרת מתנהלת. כיצד יידעו מתי עליהם לשתף פעולה עם התובע הנגזר ומתי הם פטורים מכך? הפסיקה שתינתן בעתיד תשיב על שאלות אלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים