זה לא התאגיד, אלה בני האדם! עיון מחודש באחריות פלילית של תאגידים

מאת דוד האן

דוד האן הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. במשך שש השנים האחרונות כיהן כאפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי של מדינת ישראל.

מאז פסק דינו המכונן של השופט ברק בפרשת מודיעים התבססה האחריות הפלילית של תאגידים והפכה חלק בלתי נפרד מן המשפט הישראלי. כמו בהקשר האזרחי, כך גם בהקשר הפלילי: תאגידים נחשבים מבחינה משפטית ל"אדם" לכל דבר ועניין ונושאים באחריות.

לאחריות הפלילית של תאגידים נודעת חשיבות רבה דווקא בהקשר של תאגידים גדולים, מרובי אנשים ומרובי פעילויות. במסגרת תאגידים אלה עלולות להתרחש התנהגויות נפסדות, אפילו פליליות, בין בדרג הזוטר ובין בדרג הקברניטים. מקבלי החלטות בתאגיד עלולים להיכשל בעבירות צווארון לבן, דוגמת שוחד. עובדים זוטרים או קבלני משנה עלולים להפר הוראה רגולטורית – בתחום הבריאות, התעבורה, הגנת הסביבה, הצרכנות וכיוצא באלה – ובכך נעברת עבירה המוטלת על כתפי התאגיד.

בפסיקה ובספרות מרבים לקשור לאחריות הפלילית של תאגיד את הסגולה שהיא מגבירה את ההרתעה של המשפט הפלילי. בנוסף, נוהגים לציין שמכיוון שהתאגידים מעורבים בפעילות העסקית המודרנית על כל צעד ושעל, נכון וראוי שהם גם יישאו באחריות פלילית לפעילותם.

בשנים האחרונות התנהלו הליכים פליליים שונים שבהם רשויות האכיפה מנהלות את ההליך נגד התאגידים עצמם, תוך שהן מוותרות על אכיפה פלילית כלפי בני האדם שבפועל ביצעו את העבירות בתאגיד. דוגמאות לכך הם התיקים הפליליים של סימנס ישראל, רכבת ישראל, נמלי ישראל (ולא, אין מכנה משותף לאומי לחברות אלה).

ברשימה חדשה שאני עתיד לפרסם, אני מבקר את "האוטומציה" של נקיטת הליכים פליליים נגד חברות, ודאי כאשר הן יושבות על ספסל הנאשמים לבדן ללא בני האדם שפעלו בקרבן. ברשימה זו אני חוזר לחדד את שאמור להיות ברור לכול: בסופו של דבר, בני האדם הם שפועלים באופן נפסד ולא תאגידים. לפיכך, המשפט הפלילי, על עקרונות האשם המוסרי וההרתעה מפני התנהגות אנושית נפסדת שבו, צריך להתמקד בראש ובראשונה בבני האדם. מלבד זאת יש לזכור כי להליך הפלילי המודרני נודעים היבטים כספיים ועסקיים משמעותיים ביותר. תפיסות כספים וחילוטי רכוש עלולים לשתק עסקים שלמים ולמוטטם לבלי תקנה.

לכן אני ממליץ על מדיניות אכיפה פלילית שקולה ומדודה כלפי תאגידים, כפי שהונהגה בשנים האחרונות על ידי הרשויות הפדראליות בארצות הברית. אם התאגיד כבר התנער מן העבירה ומגורמיה – קרי החליף את הרכבו האנושי והוציא מקרבו את הקברניטים הסוררים, קיבל על עצמו לשתף פעולה עם רשויות האכיפה והנהיג בתוכו משטר בקרה ואכיפה פנימיים למניעת הישנות העבירה – עדיף להסתפק באכיפה מנהלית כלפיו בשל חטאי העבר ולהימנע מהטלת כתם פלילי בתאגיד. כדאי לשים לב שסביבת האכיפה האזרחית והמנהלית השתכללה רבות לאורך השנים ויש בה כדי לתת מענה אכיפתי חלופי הולם. לטעמי, תוספת ההרתעה שתחולל הרשעת התאגיד היא משנית בעוצמתה לעומת אכיפה אפקטיבית כלפי בני האדם שעשו מעשה פסול בתאגיד. חשוב לזכור, שהכתם הפלילי ילווה את התאגיד לאורך שנים רבות אל תוך העתיד. אם הרכבו האנושי התחלף, אין טעם והצדקה של ממש לכתם נמשך זה. כמו דור המדבר בבני ישראל שזכו להיכנס לארץ המובטחת למרות חטא המרגלים שבו כשלו אבותיהם, יוצאי מצרים, גם בני הדור החדש בתאגיד אינם צריכים לשאת על גבם את חטאי הדור הקודם. עסקים רק ייצאו נפסדים מכך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים