מאת אסף אקשטיין וגדעון פרחומובסקי
ד"ר אסף אקשטיין הוא מרצה בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו. גדעון פרחומובסקי הוא פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן ומופקד הקתדרה על שם רוברט ג' פולר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת פנסילבניה.
בשנים האחרונות התפתחו דיני התאגידים בישראל באופן משמעותי. פסקי דין רבים שניתנו התוו את המדיניות הראויה וקבעו את ההתנהגות המצופה מנושאי משרה בחברה במגוון רחב של הקשרים. אולם, הקשר מרכזי אחד טרם זכה להתייחסות ברורה: אחריות דירקטורים למחדל בפיקוח.
בתי המשפט של דלוור דנו בהרחבה ברמת הפיקוח המצופה מהדירקטוריון על הנעשה בחברה. תובע המבקש להטיל על דירקטורים אחריות למחדל בפיקוח נדרש בדלוור להוכיח כישלון בהטמעת מערכות מידע ודיווח או התעלמות מסימני אזהרה המעידים על כשלים בחברה. בשני המקרים נדרשת הוכחה כי הדירקטורים התנהלו בחוסר תום לב.
בישראל, לעומת זאת, טרם אומצה משנה סדורה בנוגע לאחריות הדירקטורים למחדל בפיקוח. אמנם, מספר פסקי דין ישראליים התייחסו למחדלי פיקוח של הדירקטוריון, אולם כולם עסקו במצבי קיצון שעלו כדי הפקרות מוחלטת. קשה לזקק מהם הלכה לגבי מקרים שבהם מידת הסטייה מהנדרש קטנה יותר – ואלה המקרים הרווחים.
במאמר שאנו שוקדים על כתיבתו בימים אלה אנו מבקשים למלא את החלל בדין הישראלי. החלק הראשון של המאמר סוקר את הדינים בישראל ובארצות הברית ומראה שבארצות הברית זוכים הדירקטורים להגנה כמעט מוחלטת. החלק השני של המאמר, שטרם הושלם, יציע לאמץ בישראל מבחנים דומים לאלה שפותחו בבתי המשפט של דלוור בהתאמות הנחוצות.