נטילת הזדמנות עסקית

חאלד כבוב, רעות אברהם-גדליה ואלון לוקסנבורג

השופט כבוב הוא סגן נשיא ושופט במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. עורכת דין אברהם-גדליה היא עוזרת משפטית לשופט כבוב ומר לוקסנבורג הוא מתמחה של השופט כבוב.

סעיף 254(א)(3) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 אוסר על נושא משרה לנצל הזדמנות עסקית השייכת לחברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר. איסור זה מושתת על ההנחה כי הזדמנות עסקית של החברה היא קניין החברה. המושג "הזדמנות עסקית" נדון במספר מצומצם יחסית של החלטות ופסקי דין של בתי המשפט המחוזיים, אך טרם הונחה הסוגיה לדיון בפני בית המשפט העליון.

למעשה, עד להקמת המחלקה הכלכלית לפני כעשור הגיעו טענות להפרת חובה זו לפתחם של בתי המשפט במשורה בלבד ובעיקר בקשר לחברות פרטיות. לכן טרם הותוו כללים מנחים בכל הנוגע לחברות ציבוריות.

אנחנו סבורים כי מאפייניהן של חברות ציבוריות מצריכים טיפול ייחודי. בין מאפיינים אלו ניתן למנות את הקושי להגדיר את רכיב ה"הסכמה" במישור הקולקטיבי (לעומת המישור החוזי-פרטי הנהוג בחברות פרטיות); השוני בהגדרת תחום הפעילות בהתאם לאופי החברה והאתגר הכרוך בתחימת גבולות העילה ביחס לחברות ציבוריות; ובעיית הנציג החריפה שקיימת בחברות ציבוריות.

במאמר מפרי עטנו אנחנו מציעים אמות מידה ליישום העילה בדין הישראלי בכל הנוגע לחברות ציבוריות. המאמר משתמש במבט אל ארצות הברית ובריטניה כדי לצקת תוכן בעילה ביחס לחברות ציבוריות תוך הדגשת השוני המתחייב בישראל ביישום העקרונות שנקבעו מעבר לים. המאמר מציע מודל דו שלבי לסיווגה של עסקה כהזדמנות עסקית של החברה: בשלב הראשון יש לבחון אם ההזדמנות העסקית מצויה ב"תחום פעילות" החברה; בשלב השני יש לבחון אם הזדמנות זו "שייכת" לחברה. המאמר מפרט כיצד ראוי לדעתנו לבחון שתי שאלות אלה.

כחלק מהניתוח אנחנו משרטטים את הגבול בין האיסור על נטילת הזדמנות עסקית לבין מופעים אחרים של חובת האמונים, ומתייחסים לשאלות משנה כמו תחולת כלל שיקול הדעת העסקי, היקף חובת הגילוי של נושא המשרה וזהות הגורם המכריע בשאלת נטילת ההזדמנות העסקית.

המאמר המלא נמצא כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.