פרופסור חנס הוא דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
דרישת המהותיות שזורה כחוט השני לאורכם של דיני ניירות הערך ולרוחבם. לפי עקרון הגילוי הנאות, מוטלת בדין הישראלי חובה על תאגיד לגלות כל פרט מידע מהותי החל משלב ההצעה לציבור ולאורך חייו כתאגיד ציבורי. גם האיסור המוטל מכוח חוק ניירות ערך על שימוש במידע פנים, וכפי הנראה גם האיסור על הטעיה או תרמית, חלים רק כאשר המידע מהותי.
שאלה שהעסיקה רבות את בתי המשפט בישראל היא כיצד יש להגדיר מידע מהותי, בפרט כשמדובר באירוע עתידי שאינו ודאי. ברשימה שכתבתי אני מציע (כמו באסדרה העדכנית של הקהילה האירופאית) להגדיר מבחן שמתאים להקשרים השונים שבהם עולה שאלת מהותיות המידע בדיני ניירות הערך.
על כף המאזניים מונחים שני מבחנים: מבחן התוחלת ומבחן הקו הבוהק. על אף שקיימת נטייה ברורה בפסיקה האחרונה של בתי המשפט בישראל לכיוון מבחן התוחלת, ההתלבטות נמשכת. קריאה של פסקי הדין מלמדת כי חסידי כל מבחן מכירים בחסרונותיו וביתרונות המבחן האחר. מצב דברים זה הוביל במרוצת השנים לערבוב של המבחנים בפסיקת בתי המשפט. אני שותף לרצון לשלב בין שני המבחנים שהתוו בפסיקה לאור היתרונות היחסיים של כל מהם, אולם השילוב המתהווה בפסיקה חותר לדעתי תחת היתרונות של כל אחד מהם.
כאשר מוסיפים על מבחן הקו הבוהק את מבחן התוחלת כמבחן עזר, יוצרים מבחן עמום יותר ממבחן התוחלת. וכאשר מוסיפים לצד מבחן התוחלת את מבחן הקו הבוהק כמבחן חלופי, פוגעים בדיוק של מבחן התוחלת בלי לספק לשוק את הוודאות שמקנה מבחן הקו הבוהק.
אלא שלמרות השוני בין שני המבחנים הם מובילים לתוצאות דומות כשמחילים אותם על אירועים משמעותיים שאינם הרי גורל. תובנה זו מאפשרת מסגור מחדש של הדיון בפסיקה והצעת מבחן משולב שמבסס את היתרון היחסי של כל אחד מהמבחנים.
כאשר מדובר באירועים הרי גורל, כגון עסקת ענק או חבות מטלטלת, מן הראוי להיצמד למבחן התוחלת. לעומת זאת, כאשר מדובר באירוע מהותי שאינו הרה גורל, ניתן להסתפק במבחן הקו הבוהק. בדרך זאת ניתן לקדם את ערך הוודאות בלי לסטות יתר על המידה מהדיוק שישיג מבחן התוחלת.
לבסוף, ראוי לסייג את המבחן המוצע. גם כאשר מדובר באירועים הרי גורל, אין זה ראוי להפעיל את מבחן התוחלת אם ההסתברות להתרחשותם זניחה (נגיד, מתחת ל-5%). בכל רגע צפוי כל תאגיד לשלל איומים גורליים בהסתברויות זניחות, ואין טעם לדווח עליהם לציבור.
הרשימה המלאה נמצאת בקישור זה.