אסף חמדני הוא פרופסור מן המניין ומנהל מרכז פישר לממשל תאגידי ורגולציה של שוק ההון, ורון חריס הוא פרופסור מן המניין ומחזיק הקתדרה למשפט והיסטוריה על שם קלמן לובובסקי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב.
משבר הקורונה הביא להפחתה דרמטית בפעילות העסקית במשק. עסקים רבים נדרשו לעצור את פעילותם ושכירים רבים איבדו את מקום העבודה שלהם או ספגו ירידת שכר משמעותית. בטווח הקצר המשבר יוצר עבור עסקים ויחידים רבים בעיות נזילות. המדינה הצהירה על מגוון צעדים לפתרון בעיות הנזילות ולסיוע לעסקים בקשיים, אך צעדים אלו לא צפויים לתת מענה מלא. ככל שתתמשך העצירה של הפעילות העסקית בישראל ובעולם יהיו עסקים ויחידים רבים שיגיעו למצבי חדלות פירעון, והם עלולים ליצור אפקט הדבקה לעסקים נוספים.
דיני חדלות פירעון הרגילים לא מותאמים למצב של משבר מקרו כלכלי. בין השאר, כניסה לחדלות פירעון במצב זה אינה בהכרח תוצאה של כשל ניהולי או של משבר אישי או אחר. רשות האכיפה והגבייה, הממונה על הליכי חדלות הפירעון ובתי המשפט אינם בנויים לטיפול בהיקף כה גדול של עסקים ויחידים בקשיים. מדינות רבות כבר חוקקו או בוחנות חקיקה של הוראות שעה בתחום חדלות הפירעון.
במסמך שכתבנו אנו דנים בהתאמת דיני חדלות הפירעון למצב של משבר מקרו כלכלי, מתארים את היעדים שצריכים להנחות את קובעי המדיניות בשעה זו, ומציגים סקירה ראשונית של צעדים אפשריים לטווח הקצר ולטווח הבינוני לצורך התאמת משטר חדלות הפירעון בישראל למצב המשק.
נייר עמדה מאוד מעניין! בלי להפחית מהחשיבות של התאמת דיני חדלות פרעון כדי למנוע סגירה ויציאה מהשוק של עסקים לצמיתות, אעיר שחשוב להימנע מהקלות בתשלום חובות שאינן מלוות בהשקעה ממשלתית ישירה לסיוע לעסקים. חשוב לזכור שהקפאת המצב, כפי שהפרופסורים חמדני וחריס מציעים, שקולה לחיוב של מוסדות פיננסיים פרטיים (שגם הם נפגעים מהמשבר, גם אם במידה פחותה) להעניק אשראי בחינם לעסקים. בתרחיש קיצון, אם הקפאת חיובים תפורש באופן רחב מדי, היא עלולה ככדור שלג להוביל לפגיעה קשה בסקטור הפיננסי, כפי שמדגים מקרה הקיצון של 2008-2007, כשהבנקים מצאו את עצמם ללא תשלומי החובות שלהם הם ציפו מרוכשי הבתים. ייתכן שיש לכך הצדקה באופן מדוד ולזמן קצר, כפי שהם מציעים, אבל החשש הוא שמקבלי החלטות יהיו קלים על ההדק לאמץ את הפתרון של הקפאת חיובית מעבר למידה הראויה, משום שאין לו עלות תקציבית, כל כולו ממומן על ידי גופים פרטיים, ומבחינה ציבורית עלולה להתעורר האשליה הנפוצה שאין לו עלות כלכלית. לכן חשוב שהקפאת חובות תיעשה רק אם היא תהיה מלווה בהזרמת סיוע כספי לעסקים מהממשלה, כפי שארצות הברית עשתה עם חלק מחבילת הסיוע של שני טריליון הדולר וכפי שישראל התחילה לעשות עם חבילת ה-21 מיליארד שקלים חדשים. סיוע ישיר מהמדינה, במקום דרך רגולציה של אשראי, גם עולה בקנה אחד עם התפיסה שכשמדובר בסיכונים מערכתיים שמשפיעים על כל המשק, המבטח היעיל ביותר הוא המדינה (כלומר, כל משלמי המיסים באופן פרוגרסיבי), ולא רק מגזרים מסוימים מהמשק.