חאלד כבוב, רעות אברהם-גדליה ונדב קליין
השופט כבוב הוא שופט בבית המשפט העליון. עורכת דין אברהם-גדליה היא עוזרת משפטית לשופט כבוב ותלמידה במסלול לתואר שלישי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. עורך דין קליין היה מתמחה של השופט כבוב.
בערכאות השונות בישראל מקובל כי בית המשפט רשאי להורות למאסדר להביע את עמדתו גם בהליך שאינו צד לו. הנימוק הרגיל לכך הוא שהמאסדר יכול להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה בטרם הכרעה בסוגיה החורגת מהסכסוך שלפני בית המשפט. הנחת היסוד היא כי המאסדר הוא גוף נטול פניות, בעל ידע מקצועי ובעל מומחיות ייחודית לתחומו.
פרקטיקה מקובלת זו אינה מוסדרת במפורש בחקיקה ראשית או בחקיקה משנית. במאמר שכתבנו לאחרונה אנו מציגים את הבסיס שאנו רואים לסמכותו של בית המשפט להורות למאסדר להביע את עמדתו.
מסקנת המאמר היא כי לבית המשפט סמכות טבועה בעניין זה, שעולה מדברי חקיקה שונים כמו גם מהנמקות שנתנו בתי משפט שעסקו בסוגיה. לצד בחינת מקור הסמכות המאמר דן גם בשאלה מתי ראוי שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו זו.
ראשית הדיון בשאלת הסמכות לצרף צדדים שלישיים להליך משפטי נעשתה על ידי בית המשפט העליון בעניין כוזלי. הדיון שם התמקד בצירוף ידיד בית משפט, כלומר, בצירוף צד שלישי שמבקש להביע את עמדתו בהליך. לטעמנו, המבחנים שנקבעו שם מתאימים בשינויים המחויבים גם בענייננו. בפרט יש לשים לב לכך שהמאסדר, בהבדל מגוף פרטי המבקש להיות ידיד בית המשפט, הוא גוף ממלכתי האמון על שמירת עניינו של הציבור. משום כך, למעט במקרים שמאמרנו מפרט, פוחת החשש מכך שעמדתו תשפיע באופן בלתי רצוי על ההליך.
זו נקודת המוצא לדיון שהמאמר עורך בסמכותו של בית המשפט להורות על הגשת עמדת המאסדר בהליך אזרחי. דיון זה מהווה לטעמנו נדבך ראשון ומשלים לדיון שנערך לאחרונה בעניין זליגמן בשאלת המשקל שיש לתת לעמדת המאסדר כנדבך שני.
המאמר המלא נמצא כאן.