עו"ד ד"ר אופיר נוה ועו"ד ד"ר זיו פרייז הם שותפים מייסדים במשרד פרייז, נוה בהרב ושות' (PNB).
בתקופה שבה מתוודע הציבור כמעט מדי יום להסדרי חוב שעלולים לפגוע בחסכונותיו, ונוכח ביקורת גוברת והולכת על כך שכספי ציבור הושקעו באגרות חוב שהתבררו כמסוכנות, יש שיאמרו שתמיכה ביצירת תמריצים למשקיעים המוסדיים להשקיע בשכבת ההון הנחותה מכולן — הון המניות — עלולה להיות חסרת אחריות. ואולם דווקא בתקופה זו, לא רק שזה הדבר הנכון לעשות, אלא שמדובר כמעט בכורח המציאות. עידוד המוסדיים (גם באמצעות שינוי הרגולציה והסדרי המס) להשקיע במניות של חברות ולהצטרף לקבוצות השליטה, עשוי להיות הפתרון לבעיית הריכוזיות בישראל.
בעולם מצטרפים מוסדיים לא אחת לקבוצות שליטה. כדוגמה אחת מני רבות ניתן למנות את עסקת הרכישה הפרטית הגדולה ביותר עד היום: רכישת חברת בל קנדה על ידי קבוצה בראשות קרן הפנסיה של המורים באונטריו תמורת כ-50 מיליארד דולר (העסקה לא יצאה לבסוף לפועל עקב המשבר הפיננסי של 2008).
רבות דובר על היות השוק בישראל ריכוזי מדי. מספר מצומצם של משפחות שולטות בחלק מרכזי של הפעילות הכלכלית באמצעות שליטה בלפחות 51% מכוח ההצבעה — במישרין או בעקיפין. עקב כמות ההון הנדרשת לצורך החזקת מהותית זו השליטה מתבצעת לרוב באמצעות פירמידות, המאפשרות שליטה במקביל להחזקה נמוכה יחסית. רבות דובר על הצורך בשבירת מבני שליטה אלה ועידוד המעבר לשוק משוכלל ותחרותי בהרבה.
השתלבות מוסדיים בקבוצות שליטה תאפשר בניית קבוצות רוכשים פוטנציאליים רבות נוספות שיוכלו לרכוש חברות, לבזר את השליטה בשוק, להגביר את תחרותיותו ובמקביל לשנות מבנית את השוק ל"שטוח" יותר ללא פגיעה בגודל של החברות וביכולתן להתחרות בשוק הגלובלי.
יתרה מכך, שילוב המוסדיים בקבוצות שליטה יקל על מציאת קונים פוטנציאליים לחברות שיועמדו למכירה במסגרת המלצות ועדת הריכוזיות, וצפוי גם להקל על מחנק האשראי עקב הגדלת ההון הזמין. גם בעלי מניות המיעוט עשויים להרוויח מכך. המוסדיים יפקחו באופן הדוק יותר על פעולות בעלי השליטה האחרים. הם גם יהוו תחליף ראוי יותר לפתרונות הניתנים כיום בחקיקה ובפסיקה אשר מעניקים כוח יתר לבעלי מניות המיעוט שהאינטרס הכלכלי שלהם בחברות קטן לעין שיעור. כך יזכו המשקיעים מהציבור להשקיע בחברות שמפוקחות באופן הדוק יותר על ידי נציגיהם השותפים בניהולן.
המוסדיים בישראל מנהלים נכסים בשווי מאות מיליארדי שקלים, כך שיכולתם להשתתף בקבוצות שליטה של חברות או להשתלט עליהן היא מהותית במונחי השוק הישראלי. בהיותם חלק מקבוצת שליטה המסוגלת בכל עת למכור את אחזקותיה, ייתוסף נדבך מרכזי לכוחות השוק — הכוח לבצע השתלטות עוינת על חברות שבעלי השליטה בהן לא מביאים לידי מיצוי את הפוטנציאל הכלכלי לכלל בעלי המניות, אם בשל התנהלות כושלת ואם בגין משיכת ערך מהחברות לבעלי השליטה על חשבון ציבור המשקיעים.
יש לקוות שהגורמים שהובילו את המוסדיים מחוץ לישראל להצטרף לקבוצות השליטה יובילו מגמה דומה בישראל. ניתן לבזר את השליטה בישראל, ניתן להגביר את התחרותיות וניתן לשכלל את השוק. צריך רק להעניק את התמריצים הנכונים לגופים הנכונים.
השיטה של ארגון קבוצת שליטה על ידי צירוף משקיעים מוסדיים וחברות ציבוריות, שכל אחד מהם מחזיק בין אחוז לשלושה אחוזים מן ההון נוסתה על ידי ממשלת צרפת כאשר הופרטו במחצית השניה של שנות השמונים חלק מן הבנקים שהולאמו על ידי מיטראן בשנת 1981. השיטה הוצגה על ידי ז'אק פרידמן, עוזר מיוחד לשר האוצר הצרפתי לעניינים פיננסיים והפרטה, ביום העיון "מכירת מערכת הבנקאות על ידי הממשלה: עקרונות והליכים" שנערך ב-14 בנובמבר 1989. בהרצאתי באותו יום עיון תמכתי באימוץ השיטה הצרפתית במכירת הבנקים שהיו בבעלות המדינה. ההרצאות פורסמו על ידי המכון הישראלי הבינלאומי לסקר מדיניות כלכלית שימושית, בראשו עמד פרופ' צבי זוסמן ז"ל, שארגן את יום העיון.