מאת שרון חנס

שרון חנס הוא פרופסור למשפטים בפקולטה למשפטים ומנהל מרכז צגלה למחקר בינתחומי של המשפט באוניברסיטת תל-אביב. הרשימה פורסמה בעיתון גלובס, מדור החדשות, עמוד 21, בתאריך 25 בדצמבר 2013. קישור לרשימה באתר העיתון נמצא כאן.

אחד התפקידים החשובים של הדירקטוריון הוא פיקוח על המנכ"ל, וקיים ספק אם ניתן לקיים משימה זאת כהלכה כאשר ראש הגוף המפקח על המנכ"ל הוא המנכ"ל בעצמו. אך האם קיימת מניעה שהמנכ"ל יכהן כחבר דירקטוריון מן השורה? עמדתי היא, שלא רק שאין מניעה לכך, אלא שממשל תאגידי תקין דורש כי המנכ"ל ישב בדירקטוריון. הנוהג הישראלי שלפיו מנכ"לים רבים אינם יושבים בדירקטוריון הוא עיוות היסטורי שיש להישמר מלהנציח אותו.

משימתו המרכזית של דירקטוריון החברה היא התוויית מדיניות החברה, ובמסגרת זו הדירקטוריון מאשר פעולות ועסקאות מרכזיות. משימה זאת קודמת בחשיבותה למשימה החשובה כשלעצמה של פיקוח הדירקטוריון על המנכ"ל. למנכ"ל תפקיד מכריע בהתוויית מדיניות החברה. כעובד הבכיר של החברה הוא מקדיש את כל זמנו לחברה (בניגוד לאופי החלקי של משרת הדירקטור הטיפוסי), והוא האיש שמוביל את מרבית המהלכים העומדים לאישור הדירקטוריון. בידיו המידע ובידיו היוזמה.

בשל דומיננטיות זאת, טבעי הוא שמקומו בדירקטוריון החברה, ונוכחותו נדרשת בעת עיצוב המדיניות וקבלת ההחלטות. אמנם המקטרגים יאמרו, כי די אם המנכ"ל יציג את הדברים לדירקטוריון, אך לא ימנה עם חבריו ולא ייקח חלק בהחלטה עצמה; אולם אין מדובר רק בצורך להעביר מידע לדירקטוריון, אלא בשאלה של אחריות. אחריות מקצועית ואחריות משפטית. מי שמוביל מהלכים עסקיים איננו צריך להיעלם מהבמה ולהסתלק מאחריות ברגע שהם עומדים לאישור.

היעדרות המנכ"ל מהליכים משפטיים

הדברים מגיעים לאבסורד ממש כאשר בוחנים מספר תביעות אשר הגיעו לאחרונה לבית המשפט, שבהן מלינים התובעים נגד מהלכים עסקיים שונים של החברות. איני רוצה לחוות דעה על טיב התביעות האמורות, אולם במקרים בולטים נעדר מהן השחקן המרכזי אשר הוביל את המהלך – המנכ"ל. הוא נעדר משום שלא היה לו כל תפקיד פורמלי באישור המהלך העסקי, שכן הוא איננו חבר דירקטוריון. הנתבעים הם הדירקטורים, אנשים שאינם עובדי החברה, אשר ברגיל אינם יוזמים מהלכים עסקיים, אלא מגיבים ליוזמות של החברה.

מהסיבות המפורטות, לא ניתן למצוא בחוק החברות כל עוינות לכהונה של מנכ"ל כדירקטור. לשם השוואה, חוק החברות מגלה עוינות רבה לכך שאדם אחד יכהן בתפקיד יו"ר הדירקטוריון ובתפקיד המנכ"ל. אמנם קיימת אפשרות דחוקה לקבל אישור לכפל תפקידים זה (אשר לעתים יש לו הצדקה מיוחדת), אולם לצורך כך נדרש רוב נכבד במיוחד באסיפה הכללית, והאישור עומד בתוקפו לשלוש שנים בלבד.

בעבר זכו לא מעט מקברניטי המשק לאישור חריג כזה, אך בשנים האחרונות המשקיעים המוסדיים, בהובלת חברת הייעוץ אנטרופי, הקשיחו את עמדתם והאישור ניתן רק לעיתים נדירות שבנדירות.

עוינות דומה – נגד כפל התפקידים – מגלים כיום גם המשקיעים המוסדיים האמריקאים. מסיבה זאת, למשל, סביר שאיל ולדמן, מנכ"ל מלנוקס, לא יזכה לאחוז בכפל התפקידים בעתיד, על אף שהוא צוטט בעיתונים כמי שבחר שלא להיסחר עוד בישראל, בין היתר, כדי להימלט מהקושי לקבל אישור לכפל תפקידים כזה בישראל.

עם זאת, אף שהמשקיעים המוסדיים האמריקאים דוחפים עוד ועוד מנכ"לים בארה"ב לוותר על משרת יו"ר הדירקטוריון, יהיה זה בלתי נתפס בארה"ב שהמנכ"ל יוותר על מקומו בדירקטוריון. מקומו של המנכ"ל הוא בדירקטוריון. זאת, כדי לסייע לדירקטוריון לגבש מדיניות לחברה ולשאת באחריות להכרעות ככל חבר דירקטוריון אחר. זוהי נורמה מוצקה במיוחד של ממשל תאגידי תקין וראוי בארה"ב.

הדירקטוריון אוחז גם בתפקיד החשוב של בקרה על התנהלות המנכ"ל. במקרים חריפים של כשל בהתנהלות המנכ"ל, תפקיד הדירקטוריון הוא גם לפטר את המנכ"ל, והדבר אכן קורה מעת לעת בחברות האמריקאיות. כיצד אפוא ניתן לקיים תפקיד זה כאשר המנכ"ל יושב בדירקטוריון? התשובה האמריקאית היא קיום מספר ישיבות ייעודיות בשנה ללא נוכחות המנכ"ל, במטרה לדון בתפקוד שלו (ישיבות שנקראות "ישיבות ניהול",executive meetings, של הדירקטוריון). בכל שאר תפקידי הדירקטוריון המנכ"ל מכהן כחבר מלא בצוות מקבל ההחלטות, והוא אינו יוצא מהתמונה ברגע המכריע.

מדוע, אם כן, צמחה בישראל נורמה שלפיה מנכ"לים רבים אינם מכהנים כדירקטורים?

ובכן, חוק החברות אינו עוין לכהונה של מנכ"ל כדירקטור, אולם עד לאחרונה הוא נתן תמריץ גדול ובלתי מתוכנן להפרדה כזו. עד תיקון 20 לחוק החברות, אישור שכר של דירקטור נקבע באסיפה הכללית, ואילו אישור שכר כל שאר נושאי המשרה (לרבות המנכ"ל) נקבע על ידי הדירקטוריון. מנכ"ל אשר נמנע מלקבל על עצמו את תפקיד הדירקטור זכה להליך אישור זריז יותר ובולט פחות.

סיבה פרוזאית זאת גרמה לכך שמנכ"לים רבים בחרו לא לשבת בדירקטוריון, ובחברות רבות אחרות חיקו את הנורמה שהתגבשה, גם כאשר המנכ"ל לא ביקש לעצמו כל הקלה.

תיקון 20 ביטל את ההקלה האמורה – שכרו של המנכ"ל עולה לאישור האסיפה הכללית (ואף נדרש, אולי אף יותר מהצורך, לאישור בעלי המניות מן המיעוט). כך שכעת ראוי להחזיר את הגלגל לאחור ולהחזיר את המנכ"לים למקומם הטבעי בדירקטוריון.

מעת לעת אני שומע קולות המאמצים בחום את הנורמה השגויה, שלפיה אין זה ראוי שהמנכ"ל יכהן כדירקטור. קולות אלו מפרשים את העיוות ההיסטורי (שרק חלק ממנו פירטתי ברשימה זאת) כמייצג מגמה ראויה של סילוק המנכ"ל מהגוף שנועד לבקר אותו. לטעמי, זהו עידוד שגוי להתנערות מאחריות והתעלמות מתפקידו הקריטי של הדירקטוריון כאורגן אשר מעצב את מדיניות החברה ומאשר את מהלכיה המכריעים. סמכות זו, שאחריות כבדה בצידה, מחייבת להחזיר את המנכ"ל למרכז הבמה.