מאת אלעד מן ואיתי פיגנבאום

עורך דין אלעד מן הוא שותף מייסד ב"מן-ברק עורכי דין ונוטריון" ומשמש כיועץ המשפטי של עמותת "הצלחה". עורך דין איתי פיגנבאום הוא עמית מחקר של המכון למחקרי חקיקה ולמחקר השוואתי על שם הרי ומיכאל סאקר באוניברסיטה עברית. רשימה זו התפרסמה בעיתון גלובס ביום 13 ביולי 2016. קישור לרשימה באתר העיתון נמצא כאן.

באוגוסט שעבר דיווחה להב רילאסטייט על הסדר אכיפה מותנה שנחתם בין סגן יושב ראש הדירקטוריון שלה, איליק רוז'נסקי, המשמש גם כאחד מבעלי השליטה בה, לבין פרקליטות מיסוי וכלכלה ורשות ניירות ערך. הסדר האכיפה המותנה הביא לסיומה של חקירה משנת 2009 שעסקה בחשדות על טיב הדיווחים החשבונאיים שנערכו במהלך תקופת כהונתו של רוז'נסקי כמנכ"ל דלק נדל"ן. ההסדר הטיל על רוז'נסקי תשלום עיצום כספי בגובה 720 אלף שקל, וכן התחייב רוז'נסקי במסגרת ההסדר לא לכהן כנושא משרה בחברה ציבורית כלשהי במשך שמונה חודשים. על פי מצוות ההסדר הודיע רוז'נסקי על סיום כהונתו כסגן יושב ראש דירקטוריון להב רילאסטייט.

אולם שמונה ימים בלבד לאחר ההודעה על סיום כהונתו של רוז'נסקי בלהב רילאסטייט הזמינה החברה את בעלי מניותיה ליטול חלק באסיפה כללית. לצד הנושאים הסטנדרטיים שבהם דנה האסיפה, דוגמת אישור הדוחות הכספיים ומינוי רואה החשבון, סדר היום כלל גם הצבעה להתקשר בהסכם לקבלת שירותי ניהול עם חברה בשם שניר דן בע"מ.

לא בכדי נבחרה שניר דן כמושא ההתקשרות. רוז'נסקי הוא בעל השליטה בה והסכם הייעוץ נקב את שמו כנציג החברה המתחייב להעניק ללהב רילאסטייט באופן אישי את שירותי הייעוץ. נוכח ההתחייבות שלקח על עצמו רוז'נסקי במסגרת הסכם האכיפה המותנה, על שניר דן ונציגה רוז'נסקי נאסר להשתתף בישיבות הדירקטוריון או בוועדותיו ללא הזמנה והסכמה מראש מצד הדירקטוריון. להסרת הספק, ההסכם הבהיר כי לשניר דן לא ניתנה זכות לחתום בשם החברה.

בעלי המניות שאישרו את הסכם ההתקשרות העניקו לשניר דן תשלום זהה לתגמול שקיבל רוז'נסקי עבור כהונתו כסגן יושב ראש הדירקטוריון. במחי החלטת האסיפה הכללית, המעמד של רוז'נסקי שונה מ"סגן יושב ראש דירקטוריון לשעבר" ל"יועץ חיצוני פעיל".

התנהלות שמרוקנת מתוכן הסדרי ענישה

הסכם הייעוץ מלכתחילה נועד לזמן מוגבל ולכן פקע מאליו לאחר שמונה חודשים, עם סיום תקופת איסור הכהונה שנקבע בהסדר האכיפה המותנה. מינויו מחדש של רוז'נסקי לכהונת סגן יושב ראש דירקטוריון להב רילאסטייט הביא לידי סיום את הפרק האחרון של משחק הכיסאות תוצרת שוק ההון הישראלי.

הריקוד המעגלי הזה מעלה שאלה עקרונית הדורשת מענה מטעמם של רשות ניירות ערך ובתי המשפט. קל לזהות כיצד התנהלות כזאת עלולה לרוקן מתוכן הסדרי ענישה ואכיפה הכוללים רכיב של איסור כהונה כנושא משרה.

תוכן עבודתו של נושא משרה הוא לעתים מזומנות גמיש וניתן לפרשנות רחבה. אין צורך בדמיון מפותח כדי לגבש הערכה לפיה "הסכם שירותי הייעוץ" יאפשר לנושא המשרה לשעבר למלא בדיוק אותם תפקידים בחברה בכסות שונה. בנסיבות אלו, מתעורר חשש מהותי שאפקט ההרתעה, אחת ההצדקות המרכזיות בכל מערכת ענישה מודרנית, נשחק ומשמעותו מתגמדת. ככל שנושא המשרה ימשיך לבצע אותן המטלות (בלא הכסות) תמורת אותו תגמול, מה התועלת שהפיקה ההתפטרות מהכהונה?

השימוש הגובר הנעשה בכלי של איסור כהונה מעלה את חשיבות הדיון מעבר למקרה הפרטי של רוז'נסקי. העובדה שהמגבלות שהוטלו על רוז'נסקי אינן קשורות לתפקודו בלהב רילאסטייט עשויה להסביר מדוע לא קמה צעקה מצד רשות ניירות ערך או גופים מוסדיים המחזיקים במניות החברה. עם זאת, עצימת עין והשלמה עם האפשרות שאותם מורחקים יעניקו "שירותי יעוץ" חלף הכהונה כנושאי משרה עלולות לתרום לנוהג לא רצוי המקעקע את אחת התכליות המרכזיות של האכיפה בשוק ההון.