מאת איתי פיגנבאום
איתי פיגנבאום הוא תלמיד מחקר במרכז צבי מיתר ללימודי משפט מתקדמים באוניברסיטת תל-אביב.
עסקת בעלי עניין הינה עסקה הנכרתת בין החברה לבין בעל השליטה, נושא משרה בה או מקורב של מי מהם. בניגוד לעסקאות רגילות בשוק, בהן נהוג להניח כי נציגי החברה יפעלו להשיא את רווחי החברה, נקודת המוצא בעסקאות בעלי עניין הפוכה: קברניטי החברה נחשדים באופן מיידי בהעדפת אינטרסים הזרים לחברה. בשל הפגיעה האפשרית בכלל בעלי המניות, עסקת בעלי עניין נדרשת לקבל את אישורם של ועדת הביקורת (וכיום, בהקשר של הסכמי תגמול עם בכירי החברה, ועדת התגמול), הדירקטוריון והאסיפה הכללית של בעלי המניות. בעסקאות חריגות עם בעלי השליטה או מקורביהם, חוק החברות לא מסתפק באישור אורגנים אלה ודורש את תמיכתם של לפחות מחצית מבעלי המניות נטולי העניין האישי באסיפה הכללית.
ומה באשר לגורל עסקה אשר לא אושרה כדין? לפי פשוטו של החוק, אישורי האורגנים הינם תנאי להשתכללות העסקה. משמע, עסקה אשר לא זכתה לאישורים הדרושים חסרת תוקף כלפי בעל השליטה או נושא המשרה, ובמקרים מסוימים אף כלפי צד שלישי הנהנה מהעסקה. המחוקק העמיד חומה בצורה המונעת מבעל העניין בחברה ליהנות מכספיה בטרם קבלת אישור כדין.
אולם, החלטה עדכנית שניתנה על ידי נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס מטילה בספק את נכונות הנחת המוצא העולה מקריאה פשוטה של חוק החברות. במסגרת ההחלטה האמורה, הנשיא גרוניס יסד מנגנון שיאפשר לבעלי שליטה להמשיך ולקבל תגמול מהחברה אף בהיעדר אישור מלא על ידי אורגני החברה. בכוחו של המנגנון לשנות סדרי בראשית באשר ליחסים בין בעלי מניות רוב לבין בעלי מניות מיעוט בחברות ציבוריות.
ההחלטה בעניין תדביק
בין שני בעלי המניות הגדולים בחברה תדביק בע"מ ניצת סכסוך. לאור הסכסוך, בעלת מניות המיעוט מתנגדת באופן עקבי לאישור הסכמי תגמול עם בעל השליטה ובכך חוסמת את אישורם. הסכסוך בחברה העלה לכותרות את סוגיית "העניין האישי השלילי", קרי עניינו האישי של בעל מניה המתנגד לאישור עסקה עם בעל שליטה. בשאלה זו ממשיך להתנהל הליך במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
בתחילת הסכסוך, השופטת רות רונן נתנה צו מניעה זמני האוסר על החברה לסווג את בעלת מניות המיעוט כנגועה בעניין אישי. על החלטה זו ערערו החברה ובעלי השליטה בה. מבחינה דיונית, החלטתו של הנשיא גרוניס מהווה החלטה בבקשת רשות ערעור על סעד זמני ולאורך ההחלטה ניכר כי שיקול מאזן הנוחות של הצדדים מכריע בניתוחו של בית המשפט העליון.
על כף המאזניים ניצבים נזקו הכספי של בעל השליטה מול שלילת יכולת ההצבעה של בעלת מניות המיעוט. החידוש בהחלטה הינו בגיבוש פתרון ביניים שנועד להקטין את הפגיעה בבעל השליטה הממשיך לכהן כמנהל כללי אך אינו זוכה לגמול כספי במשך יותר משנה. במסגרת פתרון הביניים, בעל השליטה ימשיך לקבל את הסכומים שאמור היה לקבל בהתאם להסכם התגמול התקף האחרון. השכר החודשי אף יוענק לו בדיעבד מהמועד שבו פג תוקפו של אותו הסכם. אולם, מתוך הכרה כי ההליך העיקרי עדיין תלוי ועומד ופסק דין לרעת בעל השליטה יקים חובה להחזרת הסכומים שישולמו עד למועד מתן פסק הדין, יהא על בעל השליטה להפקיד מדי שלושה חודשים ערבות בנקאית להחזרת שליש מהמשכורת שיקבל בגין עבודתו בתקופה זו וכן להחזרת שליש מהמשכורת שיקבל עבור התקופה שקדמה לה.
סעד ביניים והשפעתו על הצדדים
ההחלטה בעניין תדביק עשויה להשפיע על תביעות עתידיות בעניין אישור עסקאות בעלי עניין. סכסוך בין בעלי מניות אינו מוכרע על בסיס חוזק הטענות המשפטיות בלבד. בטרם הפנייה לבית המשפט, הצדדים משקללים את סיכוניהם ואת סיכוייהם. שיקול עיקרי במסגרת זו הינו השוואת אורך הנשימה הכלכלי של הצדדים. חוסר יכולת לשאת בעלויות הכרוכות בהוכחת הטענות והיעדר אמצעים כלכליים לצלוח את התקופה שתחלוף עד להכרעה במחלוקת הינם שיקולים מסדר ראשון עבור הצדדים, ולעתים חשיבות שיקולים אלה עולה על חשיבות הטענות המשפטיות. בטרם ניתנה החלטתו של הנשיא גרוניס, היעדרו של רוב נטול עניין אישי סתם את הגולל על יכולתו של בעל השליטה לזכות בתשלום מהחברה. עניין זה השפיע על מערך קבלת ההחלטות של בעלי שליטה ושל בעלי מניות המתנגדים להם בחברות רבות.
מנגנון הביניים שעוצב על ידי הנשיא גרוניס, אם יאומץ בסכסוכים דומים עתידיים, משנה את שיקולי הצדדים: דחיית העסקה על ידי רוב נטול עניין אישי של האסיפה הכללית שוב לא תמנע קבלת תגמול על ידי בעל השליטה. בעל השליטה ימשיך לזכות בשכר אף בזמן התמשכות ההליכים המשפטיים ועובדה זו תשפיע על אורך הנשימה הכלכלי שלו. הלכה למעשה, מנגנון הביניים משמיט את אחד ממנופי הלחץ העיקריים שבאמצעותם יכלו בעלי מניות לאיים על בעלי שליטה.
בשולי הדברים, יש להעיר הערה על אחד מהנימוקים שנתן הנשיא גרוניס לפתרון הביניים: הנזק הנגרם לחברה כתוצאה מאי אישור שכרו של בעל השליטה (בהבדל מהנזק הנגרם לבעל השליטה מכך). פסק הדין אינו מזכיר נתונים אמפיריים שהוצגו בפני בית המשפט לביסוס נימוק זה. אכן, לבעל שליטה יש תמריץ כלכלי חזק להגן על שווי השקעתו בחברה אף כשאינו מקבל שכר. ודאי הדבר כך כאשר בעל השליטה מחזיק ביותר ממחצית מהון המניות, כפי שהיה בעניין תדביק. בעל שליטה כזה נושא בחלק משמעותי של כל עלייה או ירידה בשווי החברה. אי קבלת שכר ודאי אינה רצויה מבחינתו, אך אין בכך בהכרח כדי לפגוע בתפקוד החברה.