מאת שחר הדר

עו"ד ד"ר שחר הדר הוא שותף במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות' ובעל תואר דוקטור במשפטים.

קוראי העיתונות הכלכלית בישראל בחודשים האחרונים נזרקים מסדר יום ציבורי אחד לשני. החל מהמאבק בריכוזיות, דרך הדיון בשכר הבכירים, המאבק במחירי מוצרי הצריכה ולאחרונה המאבק על מעמדו של מעמד הביניים. סוגיית שכר הבכירים, אשר העסיקה את העיתונות הכלכלית בעבר לאור הדיונים שנערכו בוועדת נאמן, חזרה לסדר היום בעקבות פרסום מסקנות הביניים של ועדת הריכוזיות. בדומה לרעיונות שהועלו בעבר, המליצה ועדת הריכוזיות במסגרת מסקנות הביניים להכפיף במקרים מסוימים את שכר הבכירים לאישור בעלי מניות.

הדיון בשכר הבכירים מציף שאלות בסיסיות הקשורות לחלוקת כוח ההחלטה בחברה הציבורית בין דירקטוריון החברה לבין בעלי מניותיה. החלטות לא מעטות מתקבלות על ידי דירקטוריון החברה, אשר לרוב אינו דירקטוריון עצמאי. החלטות החשודות בניגוד עניינים דורשות את אישור ועדת הביקורת טרם הדיון בדירקטוריון ולעתים אף את אישור אסיפת בעלי המניות ברוב רגיל או ברוב מיוחד. משקיעים מוסדיים מחויבים במקרים מסוימים להצביע באסיפות בעלי המניות. במקביל להסדר בסיסי זה קיימות תקנות המעניקות פטור מאישור בעלי המניות במספר מקרים, כאשר בעלי המניות זכאים לדרוש כי הנושא יובא לאישורם על אף הפטור. להבדיל מהגישה הרגולטורית המכפיפה אוטומטית החלטת דירקטוריון לאישור אסיפת בעלי מניות, בנויה גישה זו על "מודל התערבות" המאפשר לבעלי המניות להתערב בהחלטת הדירקטוריון.

כאמור, במסגרת הדיון בשכר הבכירים הועלתה הצעה להכפיף באופן מחייב את שכר הבכירים לאישור בעלי מניות. אך תחת זאת יש לשקול את הרחבתו של מודל ההתערבות מעבר לתקנות הפטור תוך יצירת שורה של החלטות אשר יהיו בסמכותו של דירקטוריון החברה אולם כפופות להתערבות בעלי מניות. משהוגשה התנגדות על ידי בעלי המניות במסגרת הזמן שייקבע בדין, תוכפף החלטת הדירקטוריון לאישור אסיפת בעלי המניות (לרוב ברוב מיוחד). רשימת החלטות זו תהיה מורכבת מרשימת החלטות בסיסית מכוח הדין הניתנת להרחבה על ידי בעלי מניות החברה. במקביל לשינוי זה במבנה קבלת החלטות, תיקבע חובה סטאטוטורית ברורה לפיה על משקיעים מוסדיים לשקול האם להפעיל את זכות ההתערבות. מודל ההתערבות הינו מודל ביניים. בעניין שכר הנהלה, מודל זה נמצא בין ה-Say on Pay האמריקאי (אשר דורש להציג את שכר ההנהלה בחברות ציבוריות להצבעה לא מחייבת של אסיפת בעלי המניות) לבין המודל הרגולטורי (אשר יכפיף את שכר הבכירים לאישור אסיפת בעלי מניות).

הרחבת מודל ההתערבות תיצור מתחם החלטות חדש ותאפשר יצירת מנגנון פיקוח חדש: עידוד מעורבות בעלי מניות שעה שמנגנוני הבקרה הפנימיים נכשלים — וכנגזרת עידוד פיתוחם של מנגנונים כאלה. מובן כי מנגנון זה לא יהיה נקי מטעויות, בדומה למנגנוני הפיקוח האחרים. אך בסופו של דבר אין זה מאבקו של מנגנון פיקוח אחד, ומבחנו של כל מנגנון פיקוח הוא בשיפור השולי שהוא מביא למערכה. ככל שישתפרו מנגנוני המשטר התאגידי והבקרה הפנימית, כך יפחת הצורך בהפעלת מנגנון ההתערבות. אכן, חשיבותו של מנגנון ההתערבות אינה דווקא במקרים בהם הוא מופעל, חשיבותו בעצם קיומו ובעצם העובדה כי הוא יכול להיות מופעל.