מאת אהוד קמר

אהוד קמר הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת דרום קליפורניה ומנהל-משותף של מרכז פישר לממשל תאגידי ולרגולציה של שוק ההון באוניברסיטת תל-אביב. הרשימה התפרסמה ב-3 באוקטובר 2011, בעיתון גלובס, מדור "שני בערב", עמוד 22. קישור לרשימה באתר העיתון נמצא כאן וקישור לרשימה במהדורה המודפסת נמצא כאן.

מה לא נאמר על הבכירים בחברות הגדולות בישראל: שהם מרכזים בידיהם עוצמה רבה מדי, שהם מרוויחים ללא גבול, שלבם גס במשקיעים, בעובדים ובצרכנים. אנחנו אוהבים להאדיר את שמם של ברוני הכלכלה שלנו, לעקוב אחריהם מקרוב ולקנא בהם.

אבל איש מאתנו לא היה רוצה להיות במקומה של זהבית כהן השבוע, כשהודיעה על התפטרותה מתפקידיה כיו"ר תנובה וכיו"ר פסגות (היא תמשיך לכהן כדירקטורית בתנובה). הכול התחיל במחאת הצרכנים על מחיר הקוטג', שהתמקדה בתנובה כסמל והתפתחה במהירות למחאה כוללת על יוקר המחיה בישראל.

אחר כך הגיע תורן של שתי ועדות מומחים, שהתבקשו להציע מה לתקן והגישו לממשלה המלצות לרפורמות משמעותיות. לכך התווספה בדיקה של ענף מוצרי החלב על ידי רשות ההגבלים העסקיים, אשר תמלא תפקיד מרכזי ביישום הרפורמות.

כל אותה עת ראתה תנובה את רווחיה נשחקים בעקבות חרם צרכני, אשר כמו המחאה, התמקד בה. אם בזאת אין די, בשבוע שעבר הצטרפה לצרותיה של תנובה חקירה גלויה של רשות ההגבלים העסקיים בחשד להעלמת מידע.

למנהלי אייפקס שביקרו בישראל בשבוע שעבר זה הספיק. הם אמנם הוציאו לעיתונות הודעה שבה הביעו תמיכה בכהן ובהנהלת תנובה, אבל מיד לאחר הודעת כהן על התפטרותה הם הודיעו כי הם מבינים את החלטתה, ותומכים בה. הם "גאים", כך לשון ההודעה, "בכך שהיא עומדת בראש המשרד הישראלי של אייפקס, מאמינים לחלוטין ביכולתה להמשיך לאתר ולהשקיע בחברות ישראליות ולהצמיחן, ומקווים שתשוב במהרה כחברת דירקטוריון לפסגות".

כלומר, מההודעה של אייפקס עולה שאם יופרך החשד להסתרת מידע מרשות ההגבלים העסקיים, תחזור כהן לדירקטוריון פסגות, אבל לא בהכרח לכהונה כיו"ר דירקטוריון תנובה. כי בתנובה הבעיה היא לא רק עם רגולטורים, אלא בעיקר עם צרכנים. אם היה למישהו ספק בדבר, הוא נעלם למקרא הודעת תנובה על הורדה ניכרת של מחירים שנמסרה זמן קצר לאחר הודעת ההתפטרות. המסר הוא של שינוי בגישה העסקית של החברה, שקשור בהחלפת ההנהגה.

היגיון דומה

בשוק כמו בשוק, שמורים כבוד ויקר למנצחים, וסבלנות מוגבלת למפסידים. לאיש מנושאי המשרה ומחברי הדירקטוריון אין חסינות מהחלפה, ולא משנה אם היא נכפית עליהם מגבוה או מתקבלת בהבנה – שוב מגבוה.

כהן יודעת זאת כמי שהחליפה אחרים. בדיוק לפני שנה, כשייצגה את קרן אייפקס ברכישת פסגות, היא הסכימה לדרישת רשות ניירות ערך ופרקליט המדינה לפטר את מנכ"ל פסגות רועי ורמוס, כדי להסיר מעל בית ההשקעות את אימת החקירה הפלילית על הרצת מניות.

ורמוס עתר לבית המשפט נגד הדחתו, בטענה שהרשויות נעדרו סמכות להכתיב את פיטוריו. בתשובת אייפקס לעתירה נכתב שהחלטת הפיטורים הייתה "החלטה עסקית עצמאית, אמנם מצערת אך מחויבת המציאות לנוכח נסיבות העניין, שנועדה להבטיח את טובתה של פסגות כגוף עסקי. ההחלטה לא נכפתה על אייפקס, אלא זו החלטה עסקית מושכלת, תולדה של הנסיבות שנוצרו עקב החקירה הפלילית נגד ורמוס". בהמלצת בית המשפט ורמוס משך את העתירה. הרקע להתפטרות כהן כעבור שנה אחר, אבל ההיגיון העסקי שלה דומה.

עניין פשוט

בעצם, לא כולם חשופים לפיטורים. בעלי שליטה חשופים רק אם הם מסתבכים עם רגולטורים ומסכנים את החברה באובדן רישיון כל עוד הם מכהנים. חוק האכיפה המנהלית החדש מאפשר גם לפסול אותם אישית מכהונה כנושאי משרה בכירה בחברה בורסאית. במקרים של אכזבה עסקית, לעומת זאת, בעלי מניות המיעוט תקועים עם בעל השליטה, לפחות עד שמישהו מוכן לרכוש ממנו את השליטה במחיר ראוי.

חילופי בכירים שעובדים בעבור בעל השליטה, לעומת זאת, הם עניין פשוט. אולי פשוט מחילופי בכירים בחברה בלי בעל שליטה, שבה היוזמה צריכה לבוא מהדירקטוריון. בישראל כבר למדנו שבעלי שליטה לא תמיד עושים לרגולטורים חיים קלים כשאלה דורשים חילופים בחברה. אבל כששורת הרווח דורשת חילופים, בעלי השליטה הם הראשונים לפעול לביצועם.