סופה של חבס השקעות – גבולות האחריות של דירקטורים לכישלון עסקי

אסף חמדני ושרון חנס

אסף חמדני הוא פרופסור מן המניין ומנהל מרכז פישר לממשל תאגידי ורגולציה של שוק ההון בפקולטה למשפטים ושרון חנס הוא דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

החברה חבס השקעות קרסה, והשאירה את מחזיקי איגרות החוב שלה ואת שאר נושיה עם חובות בסך 120 מיליון שקלים חדשים. מפרק החברה תבע את הדירקטורים של החברה (ובעלי השליטה) בשתי עילות עיקריות: ראשית, טענה לניהול כושל של החברה תוך נטילת סיכונים בלתי סבירים; שנית, טענה כי על הדירקטורים להשיב לקופת החברה סכום של 12 מיליון שקלים חדשים שחולק כדיבידנד מספר חודשים בטרם הגיעה החברה לחדלות פירעון. תביעה זו היא חלק משורה מתארכת של תביעות כנגד דירקטורים בחברות שקרסו או שביצעו חלוקות דיבידנד פגומות לכאורה. בחלק מהתביעות, כדוגמת פסק הדין של השופט ברנר בפרשת מלרג או ההחלטה של השופטת רונן בפרשת ביקומיוניקישנס (החברה האם של החברה בזק), מצא בית המשפט כי התקיימה חלוקת דיבידנד אסורה וכי יש להשיב כספים לחברה. אנו צופים כי גל זה של תביעות יימשך ומכאן החשיבות של ההלכות המשפטיות בתחום.

המשך קריאה: סופה של חבס השקעות – גבולות האחריות של דירקטורים לכישלון עסקי

אחריות דירקטורים בגין החלטה על חלוקה

מאת אסף אקשטיין

ד"ר אסף אקשטיין הוא מרצה בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו.

אחת ההחלטות המשמעותיות המונחות לפתחם של דירקטורים בחברה היא ההחלטה על חלוקת דיבידנדים. החלטה על חלוקה חייבת לעמוד בשני מבחנים: מבחן הרווח, שלפיו החברה רשאית לבצע חלוקה אם בהתאם לדוחות הכספיים שלה קיימים עודפים או נצברו עודפים בשנתיים האחרונות, ומבחן יכולת הפירעון, שלפיו אין חשש סביר שהחלוקה תמנע מהחברה לעמוד בהתחייבויותיה בהגיע מועדן.

המשך קריאה: אחריות דירקטורים בגין החלטה על חלוקה

ביקורת שיפוטית על החלטות הדירקטוריון: בין שיקול דעת עסקי להגינות מלאה

מאת שרון חנס

שרון חנס הוא פרופסור למשפטים בפקולטה למשפטים ומנהל מרכז צגלה למחקר בינתחומי של המשפט באוניברסיטת תל-אביב. גרסה מפורטת של רשימה זו נמצאת כאן.

עוצמתה של הביקורת השיפוטית על החלטות הדירקטוריון היא שאלה מרכזית בדיני החברות. בישראל, לאחר שנים ארוכות של אי בהירות, נראה כי בתקופה האחרונה התגבשה עמדה ברורה בבתי המשפט בעניין זה, הנהוגה גם מעבר לים: בית המשפט יימנע דרך כלל מלהתערב בהחלטה עסקית של הדירקטוריון אשר נתקבלה בהליך מסודר וללא ניגוד עניינים. עקרון משפטי זה ידוע ככלל שיקול הדעת העסקי (the business judgment rule). לעומת זאת, בית המשפט לא יהסס להתערב ולברר את טיבה של החלטה שבה יש לבעל השליטה בחברה עניין אישי. במסגרת זאת יכול בית המשפט לברר אם ההחלטה התקבלה בהליך הוגן המבטיח את טובת בעלי מניות המיעוט. מטרת ביקורת שיפוטית עוצמתית זו, הידועה ככלל ההגינות המלאה, היא להבטיח כי למרות ניגוד העניינים תהא ההחלטה קרובה ככל הניתן לזו שהייתה מתקבלת אלמלא ניגוד העניינים.

המשך קריאה: ביקורת שיפוטית על החלטות הדירקטוריון: בין שיקול דעת עסקי להגינות מלאה

לקצור דיבידנדים

מאת אהוד קמר ושרון חנס

אהוד קמר הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת דרום קליפורניה ומנהל-משותף של מרכז פישר לממשל תאגידי ולרגולציה של שוק ההון באוניברסיטת תל-אביב. שרון חנס הוא פרופסור למשפטים בפקולטה למשפטים ומנהל מרכז צגלה למחקר בינתחומי של המשפט באוניברסיטת תל-אביב. הרשימה פורסמה בעיתון גלובס בתאריך 11 ביוני 2012, במדור "חדשות", בעמודים 18–19. קישור לרשימה באתר העיתון נמצא כאן וקישור לרשימה במהדורה המודפסת נמצא כאן.

באחרונה הכריעה השופטת דניה קרת-מאיר מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב את גורל הדיבידנד שחברת בזק ביקשה לחלק במנות לאורך זמן. באותו עניין נדרש אישור בית המשפט לחלוקה גדולה החורגת מהרווח הצבור של בזק, שלה התנגדו הנושים. השופטת קבעה כי ניתן לחלק את המנה מתוך הדיבידנד שיועדה לחלוקה מיידית, אולם חלוקת כל מנה נוספת בעתיד תהא טעונה אישור נפרד.

המשך קריאה: לקצור דיבידנדים

חלוקת דיבידנד כעסקה בניגוד עניינים

מאת ברק ירקוני

ברק ירקוני הוא עורך דין ותלמיד לתואר דוקטור במשפטים באוניברסיטת תל-אביב.

שוק התקשורת בישראל חווה באחרונה תהפוכות רבות. הירידה העקבית בערך המניות ואגרות החוב של חברות התקשורת בישראל, לצד שינויים מבניים ורגולטוריים בשוק התקשורת בישראל, מחייבים את חברות התקשורת לריסון ולהידוק החגורה לקראת העתיד הלא נודע. אולם, למרות הסערה המתחוללת בחוץ והסערות הנוספות המתקרבות באופק, חברות התקשורת ממשיכות במדיניותן לחלק דיבידנדים בסכומים עצומים. לכאורה, כל הניהול העסקי של אותן חברות שואף להשיא את גובה הדיבידנד הקרוב בלבד. 

המשך קריאה: חלוקת דיבידנד כעסקה בניגוד עניינים

אין חדש תחת השמש

 מאת שאול בר אילן

הרב עו"ד שאול בר אילן הוא תלמיד מחקר במרכז צבי מיתר ללימודי משפט מתקדמים באוניברסיטת תל-אביב.

תספורת, במונחי שוק ההון, היא כינוי למצב בו הלווה מודיע למחזיקי אגרות חוב כי אין ביכולתו לפרוע את ההלוואה בזמן או בכלל ועל כן הוא מציע להם לקבל בפירעון החוב רק חלק מהסכום אותו ציפו לקבל מלכתחילה בשעת ההלוואה, וזאת באיום מרומז למלווים שאם הצעתו תיענה בשלילה המיזם הלווה יתדרדר למצב של חדלות פירעון ואז המלווים לא יקבלו בפירעון החוב ולא כלום. כשנמתחת ביקורת על תופעת התספורות היא נמתחת נגד הלווים שאולי לא גילו טרם ההלוואה בתשקיף את כל הסיכונים שקיימים בהשקעות שהם מתכוננים לעשות בכספי ההלוואות (או מנעו מעורכי התשקיף לעשות כן) ונגד המלווים המוסדיים שאולי לא עיינו בתשקיף כהלכה טרם ההלוואה. מובן שהמצב חמור שבעתיים אם הלווה מלכתחילה לקח את ההלוואה לא לשם פיתוח עסקי, אלא כדי לתעל את הכסף מהחברה הלווה לחברות אחרות שלו או לעצמו כדיבידנד או כשכר לנושא משרה וכך להעמיד את הנושים בפני עובדה מוגמרת.

המשך קריאה: אין חדש תחת השמש