מתי ראוי להטיל עיצומים על עורכי דין בתחום שוק ההון?

מאור ברדיצ'בסקי

עורך דין ברדיצ'בסקי הוא בעל משרד לעריכת דין.

בית המשפט הכלכלי בתל אביב אישר לאחרונה הטלת עיצומים משמעותיים על עורך דין בהליך אכיפה מנהלית של רשות ניירות ערך. לפי ההחלטה, די ברשלנות עורך הדין כדי להצדיק השתת עיצומים  קשים. אמנם, בית המשפט נמנע מלדון בטענת רשות ניירות ערך, כי עורך הדין משמש שומר סף ולכן מוטלות עליו חובות דומות לחובות נושאי המשרה בחברה, אולם, במקביל להחלטת בית המשפט פרסמה הרשות מסמך מדיניות שבגדרו מנתה יועצים חיצוניים כמי שעשויים להיות אחראים לדיווח מטעה של תאגיד. בנוסף ראינו כי בפרשות אחרות מהעת האחרונה נחקרו עורכי דין כחשודים בקשר לייעוץ שנתנו לחברות.

האם הטלת עיצומים על עורכי הדין של החברה מוצדקת? לדעתי, יש לקבוע קו גבול בין יועצי החברה לבין החברה הנושאת באחריות לדיווח. עורכי דין המייעצים לחברות ציבוריות פועלים לפי מיטב הבנתם המקצועית מתוך תחושת שליחות ונאמנות ללקוחותיהם. והנה, עורך דין שהפעיל שיקול דעת שגוי לדעת גוף הפיקוח יהיה חשוף לפעולות אכיפה נוקשות ולפגיעה במוניטין. למעשה, אין מדובר בהכרח בשיקול דעת מוטעה, כי תיתכן מחלוקת לגבי הפרשנות הנכונה של הדין. פרשנות שגויה היא לא עבירה פלילית, ולעורך הדין לא צומחת טובת הנאה מביצוע עבירות פליליות או הפרות מנהליות. גם הנחת היסוד כי היועצים החיצוניים מפקחים על דיווחי החברה לא מבוססת.

ניתן לשוות בדמיון נסיבות קיצוניות שבהן ראוי להטיל עיצומים על עורכי הדין. למשל, כשעורך דין מודע לנטילת כספים מקופת חברה על ידי נושאי משרה או בעלי שליטה ופועל לטשטוש הפעילות, או כשעורך דין מעורב באופן פעיל בהשמטה מכוונת של פרט מהותי מאוד מדיווחי החברה. יש לזכור כי רשות ניירות ערך נדרשת להוכיח רשלנות בלבד במסגרת ההליך המנהלי, אך מייעדת אליו גם מקרים שבהם מתקיימת מודעות או כוונה. לעומת זאת, לטעמי, לא ראוי להטיל עיצומים על עורך דין חיצוני על בסיס רשלנות בלבד, מה גם שאי אפשר לרכוש ביטוח אחריות מקצועית לסיכון מסוג זה. את גרירת עורכי הדין לקלחת האכיפה המנהלית מוטב לשמור למקרים נדירים.

כבר היום נשמעים קולות בדבר עליית מדרגה בסיכוני המקצוע, והחשש הוא כי עורכי דין ידירו רגליהם משוק ההון. כמו דירקטורים שמפחדים לקבל החלטות עסקיות, נמצא עצמנו עומדים בפני עורכי דין שמפחדים לתת ייעוץ משפטי. עורכי הדין יחששו בצדק, כי הספק המובנה בשיקול הדעת שקיים בחלק גדול מהסוגיות התאגידיות יוביל אותם לחדרי החקירות. החשש מנשיאה באחריות לפרט מטעה בדיווחי החברות הציבוריות יניא אותם מלהתערב בעיתוי דיווחי החברות ובניסוחיהן. מוטב לבלום מגמה זו באיבה.

2 תגובות על הרשימה “מתי ראוי להטיל עיצומים על עורכי דין בתחום שוק ההון?

  1. חובת הדיווח חלה על החברה ולכן הנחת היסוד בבסיס תגובתך, כי אין הבחנה בין עורכי דין לדירקטורים ונושאי המשרה, שגויה. אף אם יש מקום להחיל עיצומים על יועצים חיצוניים בנסיבות מסוימות, חשוב לשים לב למעגלי האחריות השונים.

  2. לדעתי, ברי שיועץ חיצוני האמון על הדיווחים לרשות ניירות ערך יתחייב באותן חובות המוטלות על עובד החברה. לאור תכלית החקיקה, הסדרת דיווחים לרשות ניירות ערך, אופי ההתקשרות בין היועץ לחברה אינו מעלה או מוריד לעניין הצורך באכיפה אשר תרתיע ממסירת פרט מטעה בדיווח. אלמלא כן נמצא שסילקנו את חובת המדווח לוודא כמיטב יכולתו שהדיווח אינו מכיל פרט מטעה אך בשל חוזה ההתקשרות בינו לבין התאגיד. כך היה נוצר מעין חוזה המבטח את המדווח מפני אכיפה מנהלית בניגוד להוראת סעיף 56ח לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.

    היועצים החיצוניים העשויים להיות אחראים לדיווח מטעה של תאגיד אמונים על הדיווחים של התאגיד. האחריות המוטלת עליהם היא ישירה, מכוח חלקם בפעולת הדיווח המטעה, ולא אחריות עקיפה, מכוח היותם יועצים של התאגיד המדווח. בעת"מ (כלכלית ת"א) 18156-12-17 חת נ' רשות ניירות ערך (פורסם בנבו, 19.09.2019) נקבע שעורך הדין החיצוני ערך את הדיווח כך שכלל פרט מטעה, מקום שהייעוץ המשפטי הפנימי של התאגיד לא עשה כן. חלף שהתנהלות זו תעורר נורת אזהרה אצל כותב המאמר, הוא בחר להתריע מפני הסכנות למקצוע שגורמת אכיפה מנהלית כלפי עורכי דין רשלנים.

    חלק מטיעוניו של כותב המאמר יפים לעניין אכיפה מנהלית כלפי דירקטורים וכלפי נושאי משרה אחרים, ולא נראה שקיים בהם ממד מיוחד הנוגע דווקא לעורכי דין חיצוניים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים