מי שולט בתביעה הנגזרת?

אסף חמדני ורות רונן

אסף חמדני הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב. רות רונן היא שופטת במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הבקשות לאישור תובענות נגזרות המוגשות לבתי המשפט בישראל. במסגרת הדיון בבקשות אלה התעוררו בפסיקה שאלות הן לגבי תחולת כלל שיקול הדעת העסקי ביחס להחלטת החברה לא להגיש תביעה והן לגבי המעמד שיש לתת להחלטה כזו שהתקבלה בידי ועדת תביעות מיוחדת שמינה הדירקטוריון. במאמר שעתיד להתפרסם בקרוב בספר דנציגר אנו דנים בשאלה העקרונית שעומדת ביסוד סוגיות משפטיות אלו: מתי ראוי להעניק לחברה שליטה בהחלטות הנוגעות להגשת תביעה בשם החברה נגד נושאי משרה ובעלי שליטה, ואיזו ביקורת ראוי שבתי המשפט יפעילו על החלטה כזו.

אנו מתמקדים במקרים שבהם דירקטורים נעדרי עניין אישי מחליטים בנוגע לתביעה של החברה נגד דירקטורים, נגד נושאי משרה אחרים או נגד בעלי השליטה בחברה, וטוענים כי מקרים אלה מחייבים את בתי המשפט בישראל לקבוע עמדה באשר לחשש מהטיה מבנית שתביא את הדירקטורים לא למצות את ההליכים המשפטיים נגד עמיתיהם בדירקטוריון, נגד נושאי משרה אחרים או נגד בעל שליטה שלו הם חבים את כהונתם. אנו טוענים שהחשש מהטיה מבנית מחייב זהירות ועל כן אין להחיל את כלל שיקול הדעת העסקי על החלטת דירקטוריון בנוגע להגשת תביעה נגד בעל השליטה, ובמקרים מסוימים אין להחילו גם על החלטת דירקטוריון בנוגע להגשת תביעה נגד דירקטורים מכהנים אחרים.

אנו דנים גם בוועדת תביעות מיוחדת ומציעים לבתי המשפט להבחין בין שני תפקידים של ועדה כזו. התפקיד הראשון הוא להשיב לחברה את השליטה בהליך למרות קיומו של ניגוד עניינים, קרי להחיל את כלל שיקול הדעת העסקי על החלטת הוועדה ולדחות את הבקשה לאישור תביעה נגזרת. לגישתנו, מינוי ועדת תביעות מיוחדת אינו משיב לחברה בהכרח את השליטה בהליך התביעה. התפקיד השני נועד לנסיבות שבהן ניגוד העניינים אינו מאפשר להפקיד בידי מוסדות החברה את השליטה בהליך. לגישתנו, במקרה כזה השימוש בוועדה המיוחדת יכול לחזק את המשקל שיעניק בית המשפט לעמדת החברה בשאלות שונות שנוגעות בניהול התביעה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים