מאת אסף אקשטיין ודוד האן
ד"ר אסף אקשטיין הוא מרצה בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו. דוד האן הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.
חברות מסחריות פועלות על פי החלטות בני אדם המצויים בעמדות מפתח בהן. לבעל השליטה מיוחס הכוח המרבי: "בעל המאה" נתפס גם כ"בעל הדעה". כוח זה המיוחס לבעל השליטה הביא לחשש שבעל השליטה יפגע בטובת החברה ובטובת יתר בעלי המניות. לפיכך, ברבות השנים הוגבלה מעורבות בעל השליטה בנעשה בחברה והוטלה עליו אחריות אישית להפרת חובות כלפי החברה וכלפי יתר בעלי המניות.
במאמר חדש אנו מביעים חשש כי חסר איזון בין החובות והמגבלות המוטלות על בעלי שליטה לבין הסמכויות והמעורבות שלהם. תחילה אנו מחדדים את משמעות המושג "שליטה". בהמשך אנו מציגים מגבלות ואחריות שהחקיקה, האסדרה והפסיקה הטילו ברבות השנים על בעלי שליטה.
אנו טוענים, כי מגמת הדין להגביל את מרחב פעולתם של בעלי השליטה מוציאה את שוק ההון משיווי משקל. הכרסום בסמכויות בעלי השליטה מפחית את הביקוש לשליטה ואת יעילות השליטה כמנגנון בקרה על הנהלת החברה. יתרה מזו, הטלת אחריות על בעלי שליטה אינה מוצדקת כשהם נעדרי סמכות לנווט את ענייני החברה. כשם שאין סמכות ללא אחריות, כך לא צריכה להיות אחריות ללא סמכות.
אנו מציעים שתי דרכים להשבת האיזון בין סמכויות בעלי השליטה לבין אחריותם.