הקרן למימון תביעות ייצוגיות – שעתו היפה של החוק בישראל

מאת עלי בוקשפן

ד"ר בוקשפן הוא יושב ראש הקרן למימון תובענות ייצוגיות ומרצה בכיר במרכז הבינתחומי. הרשימה פורסמה בעיתון דה מרקר ביום 14 במאי 2017. קישור לרשימה באתר העיתון נמצא כאן.

אחת ההחלטות המונחות בימים אלה לפתחה של שרת המשפטים, איילת שקד, היא אם לפעול לקיבוע פעולתה של הקרן הציבורית למימון תובענות ייצוגיות בישראל. קרנות פרטיות למימון תביעות ייצוגיות אינן דבר חדש בעולם, אך קרן ציבורית היא עניין נדיר. למעשה, הקרן היא כמעט תקדים עולמי.

בישראל קיימות שתי קרנות ציבוריות למימון תביעות ייצוגיות. אחת מיועדת לתביעות הקשורות בניירות ערך; והשנייה עוסקת בתביעות במגוון תחומים הנוגעים לכלל הציבור, כמו דיני הגנת הצרכן, הגבלים עסקיים, בנקאות וביטוח, הגנת הסביבה ושוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

הקמת הקרן השנייה עוגנה בחוק ב-2006. תוקפה נקבע לשבע שנים והיא התחילה לפעול ב-2010. תפקידה, כמוגדר בחוק, הוא לממן תביעות ייצוגיות "שיש חשיבות ציבורית וחברתית בהגשתן ובבירורן".

תקציב הקרן צנוע, 1.3 מיליון שקל לשנה, והיא מספקת בדרך כלל כיסוי חלקי לחוות דעת ולהוצאות משפט למגישי תביעות בעלות חשיבות ציבורית וחברתית.

לתביעות ייצוגיות יתרונות חברתיים, כמו מימוש זכות הגישה לערכאות, הרתעה מפני הפרת הדין והשגת יעילות דיונית. אבל מעבר למשמעות החברתית האינהרנטית שלהן, יש לתביעות הייצוגיות פוטנציאל כמכפיל כוח לציבור לקידומם של נושאים חברתיים משמעותיים בשיח הציבורי והחוקתי.

היבטים ציבוריים רחבים אלה, שכלי התביעה הייצוגית מסוגל לקדם, אינם מוזכרים במפורש בחוק, וכמעט ואינם מוזכרים בספרות. דוגמה מפורסמת ליכולתן של תביעות ייצוגיות להביא לשינויים חברתיים מרחיקי לכת היא פסק הדין הידוע כאבן יסוד במשפט החוקתי האמריקאי שביטל את מדיניות ה"נפרד אבל שווה" במערכת החינוך הציבורית בארצות הברית ושם קץ להפרדה הגזעית שם (Brown v. Board of Education, מ-1954).

בעידן הנוכחי, תביעות ייצוגיות מופנות על פי רוב כלפי תאגידים במגזר הפרטי, מטרה חברתית חשובה במיוחד לאור התעצמות המגזר העסקי והציפייה החברתית המתגברת לאחריות ציבורית מצדו, ולאור השיח החוקתי בשאלת תחולת זכויות האדם על תאגידים.

לתביעה הייצוגית יש גם יכולת לסייע למזער אכיפה ורגולציה שלטונית. כאמצעי מובהק לשיתוף פעולה ואכיפה של הציבור עצמו, עשויה התביעה הייצוגית להביא עמה בשורה למזעור הצורך בהתערבות רגולטיבית ישירה במגזר העסקי, נושא שנמצא אף הוא בדיון ציבורי גובר, בעת האחרונה.

הקרן הציבורית למימון תביעות ייצוגיות בישראל ממחישה את כל שהוזכר לעיל היטב: לאחר שבע שנות פעילותה ניתן לומר בלב שלם שהניסוי הצליח. הקרן התבססה היטב בדין הישראלי ומספר הבקשות המוגשות לה נמצא במגמת עלייה מובהקת.

מבין 160 הבקשות שהקרן השתתפה במימונן עד היום ניתן להזכיר תביעה ייצוגית בנושא הפליית נשים כנגד תחנת רדיו שסירבה להעלות נשים לשידור; תביעה המלינה על כך שאחת מהשותפויות העוסקות בגז טבעי בישראל, ושהוכרזה כמונופול על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, גובה מחיר מופרז ובלתי הוגן עבור הגז; תביעה הטוענת שבנקים מסוימים נמנעים מפתיחת סניפים ביישובים ערביים ובכך מפלה אותם; תביעה נגד אחת מחברות הסלולר בטענה שזו לא מציעה מכשירים המונגשים לאנשים עם מוגבלויות; תביעה הטוענת לפגיעה באיכות הסביבה שנגרמה עקב דליפת מיליוני ליטרים של נפט גולמי לשטחים ציבוריים ולשמורת טבע מקו צינור הנפט אילת-אשקלון ועוד.

יש לקוות שהקרן למימון תובענות ייצוגיות תקובע בחוק הישראלי, בדומה לקרן המקבילה ביחס לתובענות בתחום ניירות ערך, ושתקציבה יהלום טוב יותר את משימותיה הרבות. חשיבותה גדלה עוד יותר לנוכח ההצעה להטלת אגרות בתחום התביעות הייצוגיות. לשרת המשפטים עומדת כאן הזדמנות לעשות שירות של ממש לציבור הישראלי ולתרום תרומה מעשית נוספת להעצמת האכיפה הפרטית ולשיפור יחסי הגומלין המתהדקים בין החברה (society) לבין החברה (company).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.