בשוק התקשורת הישראלי אסור לאפשר שליטה נטולת רסן בשידורי החדשות

מאת אסף וינר ואלעד מן

אסף וינר שימש כמנהל המחקר של הוועדה הציבורית שמונתה על ידי משרד התקשורת לבחינת האסדרה על שידורים מסחריים (ועדת שכטר). אלעד מן הוא יושב ראש עמותת "העין השביעית", היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה – התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת" ונציג ציבור בנשיאות מועצת העיתונות. הכותבים הם תלמידים לתואר שלישי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. רשימה זו התפרסמה בעיתון דה מרקר ביום 25 ביולי 2016. קישור לרשימה באתר העיתון נמצא כאן.

שידורי החדשות המשודרים בישראל הם אחד מתחומי העיסוק המפוקחים והמאוסדרים ביותר מבין ענפי המשק השונים. כך, למשל, חוק הרשות השנייה מסדיר היבטים מבניים של חברות החדשות בערוצים 2 ו-10.

לכאורה, מדובר באנומליה מובהקת בהיות חופש ביטוי והיעדר מעורבות שלטונית תנאי בסיסי והכרחי לקיומן של חדשות איכותיות, שיש בהן יכולת ורצון להביא לציבור דיווחים ביקורתיים על השלטון וזרועותיו ובהן רשויות הפיקוח הממונות גם עליה. אם החדשות הם כלב השמירה של הדמוקרטיה, הרי שבכל הנוגע לחדשות המשודרות על המרקע, הכלב קשור ברצועה, אשר ספק מי מחזיק בעברה השני ואולי אוחזות בה כמה ידיים.

אך האם אכן מעורבות שלטונית בתחום החדשות המשודרות היא פסולה בהכרח? במציאות החברתית העכשווית, התפתחה ההכרה בכך שלעתים אורבות לשידורי חדשות אלו סכנות קיומיות לא פחותות המוצאות להן בית גידול שאינו ממשלתי או ממלכתי בהכרח. כוחות השוק, כמו גם אינטרסים מסחריים ופרטיים שונים, קנו להם מעמד של בכורה בהשפעה שלילית על כלי תקשורת ועיתונאים אגב התחזקות ההון הפרטי וכלי התקשורת המסחריים. תופעה זו, המכונה גם "צנזורה כלכלית", הובילה את מעצבי המדיניות והמחוקק לספק הגנות לאותם כלי תקשורת חדשותיים בדמות שומרי סף שתמנה הרשות המפקחת בדמותם של דירקטורים מטעם הרשות השנייה בחברת החדשות, שאחד מהם ישמש אף כיושב ראש הדירקטוריון, והעניק לה גם את הזכות לאחוז בשיעור נכבד של מניות הנהלה באותן חברות חדשות מסחריות.

עיצוב זה של ממשל תאגידי, המשלב בין דיני החברות לדיני אסדרת התקשורת, בא לאפשר, תוך יצירת חיץ וריחוק נדרש מגורמי שלטון, מנגנון של נאמנות ניהולית מטעם הציבור באותם גופים כדי לחסום ולהתריע מפני השפעות בלתי הולמות ומסוכנות שיש לבעלי השליטה באותם תאגידים על תכני שידור רגישים, שהם מוצר ציבורי חשוב ומרכזי. להבדיל מהתערבות מדינתית ישירה בתוכן אמצעי התקשורת, קביעת כללים מבניים והתערבות בתנאי השוק נתפסים כמקובלים במדינה דמוקרטית-ליברלית, וכפגיעה שולית בחופש הביטוי הממשיך להתנהל בתחומי המגרש שהוגדר. התפיסה הבסיסית העומדת בבסיס התערבות מדינתית זו היא, כי עם כוח גדול מגיעה גם אחריות גדולה. כך הבטחת האינטרס הציבורי בשידורי החדשות מצדיקה הפקעה חלקית של חירות בעל השליטה הפרטי בהם.

אלא שנוכח שינויים נרחבים בתנאי שוק התקשורת במדינת ישראל ומדיניות הממשלה הנוכחית בדבר צמצום הנטל הרגולטורי על כלל ענפי המשק באו המלצות הוועדה המייעצת להסדרת הרגולציה על שוק השידורים, היא ועדת פילבר, וקבעו כי לא עוד. בהתאם להמלצה שלא נכללה בהמלצות ועדת שכטר שקדמה לה, מעתה לא הרשות השנייה, שתתמזג לתוך רשות אחודה במשרד התקשורת, היא זו שתמנה את הדירקטורים מטעם הציבור, אלא בעלי השליטה עצמם – כדירקטורים בלתי תלויים.

הוועדה אף הצביעה בהקשר זה על המודל הקיים בהוראות חוק החברות בלא לפרט או להתאימו למאפיינים הייחודיים של חברות חדשות. אלא שמינוי דירקטורים בלתי תלויים או חיצוניים בידי בעל השליטה, בלא פיקוח אפקטיבי של בעלי מניות המיעוט (או של גוף רגולטורי), שקול לנאמנות נטולת נאמן.

אכן, לאורך השנים ובפעמים שונות ראינו כי איכות החומר המתקבלת לאחר תהליך הסינון, הבחירה והמינוי של דירקטורים על ידי הרשות השנייה אינה משביעת רצון ולא פעם הביאה אתה מבוכות גדולות לעבודת דירקטוריון חברת החדשות. פרשת סדן ופרשת אדלסון הן רק דוגמאות אחדות לאירועים שהביאו עמם ביקורת נוקבת ביחס לעבודת דירקטוריון חברת חדשות 10, כאשר גם בחדשות 2 יכולנו לראות תקלות דומות מרימות ראש לעתים. כעת, בלא בעל מניות מיעוט אפקטיבי, בלא סעד ישיר במקרה של כישלון שומרי הסף, איזו סנקציה תעמוד בפני בעלי השליטה למנות את הבלתי תלויים כרצונם?

גם בתקופה בה אסדרת הפעילות הכלכלית במשק מתאפיינת במגמות ניאו-ליברליות, המקדשת את חירות הפרט בהקשרים כלכליים ומסחריים על פני שיקולי מדיניות ותכליות חברתיות אחרות, אין לוותר בקלות כה רבה על הבטחת האינטרס הציבורי בתחום החדשות המשודרות. המענה, כמובן, הוא אינו הפקעת הבעלות הפרטית וזכויות ההון באמצעי התקשורת, אלא יצירת מנגנוני ניהול ובקרה שיבטיחו כי שידורי החדשות, ככלב השמירה של הדמוקרטיה, לא ישרתו רק את מחזיקי המניות שלהם, אלא בעיקר את הציבור. כבר לפני כמה מאות טען וולטייר, כי "כדי לדעת מי שולט בך, עליך פשוט לבדוק על מי אסור לך למתוח ביקורת". כיום ניסיון החיים המצטבר בשוק התקשורת הישראלי מלמד שאסור לאפשר לבעלי השליטה שליטה נטולת רסן בשידורי החדשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים