מאת אלעד מן
עו"ד אלעד מן הוא שותף מייסד במשרד מן–ברק.
אל שלל הדו"חות הנוחתים על שולחננו בעת האחרונה הצטרף מסמך נוסף המנתח את ההשלכות הכלכליות של הריכוזיות והבעלויות הצולבות בכלי התקשורת. מעיון במסמך המקיף, שנכתב על ידי תמיר אגמון ועמי צדיק ממרכז המידע והמחקר של הכנסת לבקשתה של ח"כ עינת וילף ניתן להתרשם כי יישומם של פתרונות בכל הנוגע למבנה הבעלות הוא זה שעתיד להבריא את הכשלים המתוארים במסמך.
האמת, כמו תמיד, מורכבת מעט יותר. על אף שרמזים לעניין זה ניתן למצוא גם במסמך עצמו (תוך הפניה למכתב מאת כותב שורות אלו), השורה התחתונה אינה עוסקת די בתופעות בעייתיות בתחומי הניהול והמימון של גופי תקשורת. נושאים כגון ניהול צולב, העסקה צולבת, מימון צולב ואינטרסים כלכליים אחרים הם לא פעם עמוקי השפעה לא פחות ואולי אף יותר מהשפעות הנוגעות לבעלות צולבת. נדמה כי הפעם ראוי להרחיב מעט את הדיבור והעיסוק דווקא בניהול צולב, גם ברמת הפתרונות המוצעים.
הניהול הצולב — כשדירקטורים או נושאי משרה מכהנים בו בזמן במועצות המנהלים וההנהלות של גופים כלכליים או גופים תקשורתיים שונים — מביא למצב שבו מנהל או חבר מועצת מנהלים בתאגיד מסחרי או בתאגיד תקשורת מכהן בה בעת כחבר מועצת מנהלים של תאגיד נוסף באותה קבוצה. כך קם חוסר ודאות באשר לנאמנותו ולמידתה באשר לכל אחד מן הגופים, וזאת מעבר לשאלות על מידת התחרות והתיאום בין שני הגופים הללו.
גם ההעסקה הצולבת היא תופעה שבעיות לא מעטות בצדה, והן נובעות ממצב שבו אדם מועסק בה בעת על ידי כמה גופי תקשורת, או לחלופין על ידי גוף מסחרי וגוף תקשורת המסקר אותו. חוק החברות מכיר בחשיבות הדירקטוריון וקובע הוראות מפורטות שנועדו להבטיח את עצמאותו והוראות מיוחדות שיחולו במקרים שבהם יש חשש להיווצרות ניגודי עניינים בין טובת החברה לטובת בעל השליטה. חוק החברות גם מקבע חובות אמון וזהירות שונות שנושא המשרה חב כלפי החברה. כל אלו אמורים לשקף מסגרת נורמטיבית שהמוטיבים החשובים בה הם מקצוענות, שיקול דעת עצמאי ונאמנות כלפי החברה.
זה המקום להיזכר בעוד דו"ח שהונח לא מזמן על שולחננו הציבורי: דו"ח הוועדה להגברת התחרותיות במשק, או בשמה הפופולרי "ועדת הריכוזיות", עסק בדיוק בסוגיה זו כשבא לבחון את הקשר שבין החזקות ריאליות ופיננסיות בידי אותה קבוצה עסקית. גם כאן — כך התרשמו חברי הוועדה — יש התנגשות אפשרית בין חובות נושאי המשרה של המנהלים בתאגידים השונים ביחס לטובת אותם גופים ומטרותיהם המוצהרות.
הוועדה הסבירה בדו"ח הביניים שהוציאה כי "תפקידו המרכזי של הדירקטוריון הוא לכוון את פעילות התאגיד ולוודא בכל עת כי הוא "על המסלול הנכון" לסייע ולבקר את פעילות ההנהלה", ולכן דירקטורים בגוף פיננסי "מעורבים בקבלת החלטות עסקיות של התאגיד". ומאחר ש"פעילות עסקית של תאגידים פיננסיים במהותה נועדה לממן את פעילותם של תאגידים ריאליים, נחשפים חברי הדירקטוריון בתאגיד פיננסי למידע רב אודות תאגידים ריאליים, תוכניות עסקיות שלהם, שווקים שהם פועלים בהם, מאפייני התחרות ועוד".
"בנוסף לחשיפה למידע עסקי", ממשיך הדו"ח, "לחברי דירקטוריון בגוף פיננסי יכולת להשפיע על ניהול ענייניו של הגוף, ובכלל זה על החלטות בעלות משמעות לפעילות ריאלית במשק. ככל שדירקטור מכהן במספר גדול יותר של חברות מהותיות או שהוא קשור או בעל זיקה לאדם מחזיק בפעילות ריאלית משמעותית, כך גדלים ניגודי העניינים הפוטנציאליים שלו, וניתן אף לראותם ניגודי עניינים דרך קבע, שעלולים לפגוע ביכולתו לכהן כדירקטור ולמלא את חובתו בהתאם לנדרש ממנו בחוק החברות ובהוראות רגולטוריות".
ניגודי העניינים שוועדת הריכוזיות חששה מהם מתקיימים גם בכלי התקשורת. המתח בין מסקר למסוקר ובין מי שאמור לתמרן בין ישיבה על כיסא הדירקטור בכל אחד מגופים אלו יוצר ניגוד עניינים רב עוצמה בין החובות המקצועיות שאותו דירקטור חב כלפי כל אחד מן הגופים בנפרד. הוועדה סברה גם כי דירקטורים שמכהנים בכמה דירקטוריונים וקשורים לבעל שליטה מסוים — בייחוד אם הם קרוביו או בעלי זיקה משמעותית אליו — מגבירים את ניגוד העניינים.
הוועדה ציינה עניין משמעותי נוסף: "ככל שפעילות עסקית מורכבת יותר, כך גובר הצורך לאייש את הדירקטוריונים באנשים מקצועיים עם ניסיון מעשי. הכישורים הנדרשים מדירקטורים מביאים לכך שחלק מהדירקטורים הופכים את עיסוקם זה לעיסוק המרכזי שלהם ומבקשים לכהן במספר רב של דירקטוריונים במקביל. בנוסף, בעלי שליטה מעוניינים כי הדירקטורים בתאגידים שהם שולטים בהם יהיו אנשי אמונם, עד כמה שניתן. התוצאה של תמריצים אלה, הן מצד החברות שמעוניינות בדירקטורים מנוסים ומקובלים על בעל שליטה והן מצד אלו שמכהנים כדירקטורים, המעוניינים להתמקד בכהונה בדירקטוריונים כעיסוק מרכזי, מביאים ליצירת שוק דירקטורים ריכוזי".
מעניינות במיוחד הן המלצות ועדת הריכוזיות לפתרון בעיה זו. "להערכתנו", כותבת הוועדה, "ישנם שני פתרונות רגולטוריים אפשריים למניעת היווצרות ניגודי עניינים למי שמכהן כדירקטור בגוף פיננסי משמעותי והינו בעל זיקה לתאגיד ריאלי משמעותי או לשולט בו. ניתן להגביר רגולציה, כגון חובת גילוי, אך דרישה זו עלולה לעקר את פעילות הדירקטורים בעלי הזיקה ולהקשות מאוד על פעילות הדירקטוריון בגופים אלה. לכן, לאור העלויות והתועלות שנובעות מפתרון זה, אנו לא רואים הצדקה בנקיטת מהלך זה. האפשרות השנייה שעמדה בפני חברי הוועדה היא למנוע היווצרות ניגודי עניינים קיצוניים באמצעות איסור על כהונה כדירקטור בגוף פיננסי משמעותי של מי שהינו בעל זיקה לתאגיד ריאלי משמעותי".
ועדת הריכוזיות המליצה בסופו של דבר כי לא ימונה ולא יכהן כדירקטור בגוף פיננסי משמעותי אדם השולט בתאגיד ריאלי משמעותי, קרוב שלו, שותפו, אדם בעל זיקה לשולט או נושא משרה בתאגיד ריאלי משמעותי.
זו המלצה רחבת היקף שתשפיע על פעילות גופים רבים במשק הישראלי הנתונים בניגוד עניינים מובנה. מדוע לא נחיל אותה גם על כלי התקשורת כדי למנוע את ניגוד העניינים בין מסקר למסוקר הכפופים לאותם מנהלים? לפעמים לא צריך להמציא את הגלגל מחדש, ודי ליישם את האמור בדו"חות שכבר נכתבו וסוקרו בהרחבה בעיתונות.